ערעור על הכ"ד וגז"ר בגינם הורשע המערער בניסיון גרם מוות והחזקת פצצה- נדחה

השופט סא"ל י' חניאל:

המערער, מוחמד יעקוב אחמד כרסוע, יליד 1979 משכם, נעצר ע"י כוחות הביטחון ב-5.4.04  בחשד כי עבר עבירות חמורות כנגד ביטחון האזור. משהושלמה חקירתו ומשהתברר כי אכן היה מעורב בפעילות חמורה, הגישה נגדו התביעה הצבאית כתב אישום אשר ייחס לו שתי עבירות. האחת, ניסיון לגרימת מוות בכוונה, והשנייה, החזקת פצצה.

כעולה מכתב האישום, היה המערער מעורב בפעילות אשר במסגרתה ניסה להכניס מחבל מתאבד למחסום חווארה. המחבל היה עתיד לפוצץ עצמו בקרב החיילים אשר במחסום ולהביא בכך לפגיעה חמורה בנפש וברכוש. עוד עולה מכתב האישום, כי המערער היה מעורב בהחזקת חגורת הנפץ, אשר אמורה הייתה לשמש את המחבל המתאבד.

בימ"ש קמא, בהכרעת דין מנומקת כדבעי, החליט פה אחד להרשיע את המערער בכל אחת מהעבירות המיוחסות לו. כעולה מהכרעת הדין, הרשיע ביהמ"ש את המערער כשותף לדבר עבירה, עפ"י ובהתאם לסעיף 14 (א)(ב) לצו בדבר כללי האחריות לעבירה. ומשהורשע, כאמור, גזר ביהמ"ש את עונשו של המערער לכדי 25 שנות מאסר, מהם ציווה כי 20 שנות מאסר יהיו לריצוי בפועל, ואילו היתרה תהיה על תנאי למשך 5 שנים.

בנסיבות אלו, כיוונה הסנגוריה את ערעורה זה, כנגד הכרעת הדין וכנגד גזר הדין גם יחד.

בטיעוניה בכתב ובעל-פה, העלתה הסנגוריה שורה של נימוקים המחייבים, כך לדעתה, את זיכויו של המערער. לדעתה של הסנגוריה, לא הוכח היסוד הנפשי המתחייב לעבירות בהן הורשע המערער. המערער לא היה מודע לכך כי זה אשר מובל על ידו למחסום חווארה אכן עומד לבצע פיגוע התאבדות, ובוודאי כי לא ידע בשלבי ההכנה לאן מובילות הפגישות עם המחבל חוסאם עבדו. אגב כך, תקפה הסנגוריה את הכרעת הדין וקבע כי ודאי טעה ביהמ"ש עת קבע כי המערער "נכח בבית עת הולבש חוסאם בחגורת הנפץ" (עמוד 10, שורה 39-41). אם ביקש ביהמ"ש ללמוד עובדה זו מאמרתו של חוסאם עבדו (עמוד 3, שורה 15 לתרגום בעברית), ודאי נגרר לכלל טעות המתרגם, אשר טעה טעות טרגית בתרגום האמרה בערבית.

משכך, טוענת הסנגוריה כי אין כל מנוס מזיכוי המערער, כמו גם, אין מנוס מתרגום מציאות זו להקלה בעונשו של המערער.

לאחר ששמעתי את טיעוניה של הסנגוריה ולאחר שבחנתי בחון היטב את שורת הראיות בתיק, הגעתי למסקנה כי אין לערעור זה על מה שיעמוד.

אם ביקשה הסנגוריה לבטל את החלטת בימ"ש קמא, באשר ליסוד הנפשי הנדרש לקיומה של העבירה המרכזית בה הורשע המערער, אין כל ספק  כי אין לנימוקיה אחיזה במציאות. השתכנעתי כי התביעה הוכיחה את היסוד הנפשי הדרוש לצורך הרשעת המערער בעבירות שיוחסו לו, וכי יפה קבע ביהמ"ש קמא כי המערער היה מודע לפיגוע ההתאבדות אשר תוכנן, על כל המשתמע מכך.

בראש ובראשונה, דומני כי יש לבטל את ניסיונותיה של הסנגוריה להטיל דופי בתרגום אמרתו של חוסאם עבדו בכתב יד מיום 28.3.04. אמרה זו, אשר נגבתה ע"י רס"ם סמיר אברהים, נגבתה בשפה הערבית ע"י מי שהשפה הערבית היא שפת אם עבורו. גובה האמרה לא רק רשם אלא גם שמע את הדברים מכלי ראשון, ועל כן, לא נותר ספק בליבי, כפי שלא נותר ספק בליבו של בימ"ש קמא, כי מדובר בתרגום מקצועי, אמין מהשורה הראשונה. דומני כי כל ניסיון להכפיש ולנטוע ספק באמרה זו, דינו להיכשל כישלון חרוץ.

אולם, דומה כי אין צורך להזדקק לאמרה דלעיל, שכן על היסוד הנפשי של המערער ניתן ללמוד בבירור, גם מאמרתו של ואיל טבלאט מיום 14.4.03. מן הראוי לציין, כי אף בימ"ש קמא הסתמך בהכרעת דינו, לצורך הוכחת היסוד הנפשי, באמרה שנתן ואיל טבלאט. הגם, כי לא הביא את הדברים כהווייתם והסתפק בכך, כי החליט לתת אמון מלא בדברים שמסר עד זה. אולם, משבחנתי את דבריו של העד, נמצאתי למד, מעל לכל ספק, כי המערער אכן היה מודע לפיגוע ההתאבדות ולכל תוצאותיו. וכך מוסר העד באמרתו מיום 14.4.03: "...הלכתי אני, מאג'די מרעי ומחמד קרסוע כבן 23 שנה בערך משכם מהעיר העתיקה למחסום תל ותיצפתנו על המחסום... חזרנו לעיר העתיקה וביקש מאיתנו מאג'די מרעי לשכור רכב מתצוגת פתוח בסמוך לאוניברסיטת אל נג'אח והלכנו אני ומחמד קרסוע לשם ושכרנו משם רכב מסוג הונדה לבנה... ובדרך התקשר מאג'די מרעי למחמד קרסוע וביקש ממנו שישכור מצלמת וידאו למצלמה רגילה... והלכנו לשם ושכרנו את המצלמות..."

אם לזאת יקרא חוסר מודעות לפיגוע התאבדות, אינני יודע מודעות מהי. המערער, אשר היה בעל מונית, חויב לשכור רכב מיוחד, אחר, כדי שלא יזהו אותו. הוא התבקש לשכור מסרטת וידאו ומצלמה רגילה, וכן במהלך האירוע היה בקשר טלפוני רצוף עם מאג'די מרעי. אינני יכול לקבל את ההנחה כי המערער לא ידע בשביל מה הוא שוכר רכב ובשביל מה נחוצות לו מסרטה ומצלמה. אינני סבור כי המערער עצם את עיניו ועשה את אשר עשה אך ורק מפני שהיה כפוף להוראות אחרים. אין כל ספק, כי מהלכי פעולותיו מעידות על כך כי היה מודע לפיגוע ההתאבדות וכי היה מודע לתוצאות פיגוע זה, ומשכך אין לי כל ספק כי אין מקום להתערב בהכרעת דינו של בימ"ש קמא.

משהגעתי להחלטה זו, דומני כי אין להוסיף דבר לעניין הכרעתי ככל שנוגעים הדברים לגזר הדין.

אשר על כן, לו דעתי תישמע, יש לדחות את הערעור על כל סעיפיו.  

המשנה לנשיא סא"ל נ' בנישו :

עיינתי בחוות דעתו של חברי, כב' השופט סא"ל חניאל, ואין לי אלא להצטרף למסקנותיו.

בימ"ש קמא ניתח בהרחבה ובטוב טעם את הראיות שהונחו בפניו, ולא מצאתי בטיעוני הסנגורית דבר אשר יוכל לשנות מן המסקנה הסופית אליה הגיעו שופטי בימ"ש קמא, ובעקבותיהם חברי.

אשמתו של המערער עולה בבירור מאמרותיהם המשטרתיות של עדי התביעה ואיל טבלאט וחוסאם עבדה, המתארים את תרומתו של המערער להכנת הפיגוע והוצאתו אל הפועל, תרומה אשר אינה מותירה ספק בדבר התגבשות יסוד נפשי של כוונה אצל המערער. כך, מעבר לאשר פורט ע"י חברי, יש לזכור כי חוסאם מוסר באמרתו שהמערער הוא אשר כיסה את עיניו כאשר נסעו לבית הנטוש בו צולם טרם יציאתו לפיגוע, וכן כי המערער הוא אשר מסר לחוסאם תבנית ביצים כדי שהחיילים לא יחשדו בו.

בנסיבות אלה, גם אם טענות הסנגורית בדבר התרגום הנכון למילה "נשאר/נשארו" בהודעת חוסאם, מותירות לדעתי ספק בדבר נוכחותו של המערער, עפ"י גרסת עד זה, במעמד הלבשת חגורת הנפץ, התמונה הכוללת אינה משתנה, ועל פיה ניתן ללמוד מרצף המעשים שבוצעו ע"י המערער ומהקשרם, אודות ידיעתו וחפצו שהעבירה תתבצע.